שפה לא נבנית מילה אחת בכל פעם
דמיינו שאתם לומדים את המילים הבאות באנגלית בנפרד:
- look — להסתכל
- forward — קדימה
- to — ל־
שלושתן שימושיות.
אבל הכרת כל אחת מהן בנפרד לא בהכרח תכין אתכם למשפט הבא:
I'm looking forward to seeing you. — אני מצפה לפגוש אתכם.
לביטוי look forward to יש משמעות מוסכמת ותבנית דקדוקית משלו. ברגע שמכירים אותו, אין צורך להרכיב מחדש את משמעותו מתוך המשמעויות של look, forward ו־to בכל פעם שנתקלים בו.
השפה מכילה מספר עצום של תבניות כאלה.
חלקן קבועות מאוד:
- by the way — דרך אגב
- as soon as possible — בהקדם האפשרי
- nice to meet you — נעים להכיר
חלקן צירופי מילים נפוצים, המכונים קולוקציות:
- make a decision — לקבל החלטה
- heavy rain — גשם כבד
- raise a question — להעלות שאלה
- deeply concerned — מודאג מאוד
ואחרות הן תבניות גמישות:
- It depends on... — זה תלוי ב...
- The reason is that... — הסיבה היא ש...
- I'm not sure whether... — לא ברור לי אם...
- Would you mind...? — האם תוכלו...?
- One of the main reasons for... — אחת הסיבות העיקריות ל...
לא מדובר בתופעה לשונית אחת. חוקרים משתמשים במונחים כמו רצפים נוסחתיים, קולוקציות, אשכולות לקסיקליים, ביטויים רב־מיליים ותבניות ביטוי כדי לתאר סוגים שונים של שימושים חוזרים בשפה.
אבל מבחינת לומדי שפה, כולם מובילים לעיקרון מעשי שימושי:
לפעמים הביטוי השלם הוא היחידה שכדאי ללמוד.
למה הכרת מילים בודדות לא מספיקה
אוצר מילים רחב עוזר מאוד, אבל הכרת המשמעות של כל המילים במשפט לא מבטיחה שתדעו לשלב אותן באופן טבעי.
קחו למשל:
make a mistake — לעשות טעות
לומדי אנגלית עשויים לומר do a mistake, מתוך היגיון סביר. המשמעות מובנת לגמרי. הבעיה אינה באוצר המילים או בדקדוק במובן המצומצם. פשוט נהוג באנגלית להשתמש כאן ב־make.
אותו דבר קורה שוב ושוב:
- take a photo — לצלם תמונה
- catch a cold — להצטנן
- strong coffee — קפה חזק
- highly unlikely — מאוד לא סביר
- commit a crime — לבצע פשע
אפשר לצפות חלק מהצירופים האלה, אבל לעיתים קרובות לא במידה שמאפשרת ללומדי שפה להרכיב אותם בעצמם באופן נכון ועקבי.
לכן כדאי לשים לב לקולוקציות.
במקום ללמוד:
decision = החלטה, בחירה שמקבלים
אפשר לרכוש ידע שימושי יותר אם לומדים:
make a decision — לקבל החלטה
ובהמשך, אולי גם:
make a difficult decision — לקבל החלטה קשה
make a decision about something — לקבל החלטה לגבי משהו
I haven't made a decision yet. — עדיין לא קיבלתי החלטה.
המילה הבודדת עדיין חשובה. פשוט לומדים יותר על אופן השימוש בה.
ביטויים מוכרים יכולים להקל על ההבנה
צירופים חוזרים חשובים גם בהאזנה ובקריאה.
השוו בין מפגש עם הביטוי:
as a matter of fact — למעשה
בפעם הראשונה, לבין מפגש איתו אחרי שכבר ראיתם ושמעתם אותו פעמים רבות.
בהתחלה, ייתכן שתעבדו כל מילה בנפרד.
ככל שהביטוי נעשה מוכר יותר, קל יותר לזהות אותו כתבנית חוזרת שיש לה תפקיד מוכר.
מחקרים על לשון נוסחתית מצאו יתרונות בעיבוד של רצפים נוסחתיים מוכרים, במיוחד אצל דוברי שפת אם. אצל לומדי שפה שנייה התמונה מגוונת יותר: מידת ההיכרות, רמת השליטה בשפה, תדירות ההופעה וסוג הביטוי — כולם משפיעים.
ההבחנה הזאת חשובה.
ביטוי לא נעשה קל לעיבוד רק מפני שמישהו מגדיר אותו כ״יחידה לשונית״.
הוא נעשה מוכר דרך ההתנסות.
מפגשים חוזרים עוזרים לבסס את ההיכרות הזאת.
ביטויים יכולים לעזור גם בדיבור
דיבור מציב אתגר שונה מהבנה.
כשמדברים, יש מעט מאוד זמן כדי:
- להחליט מה רוצים לומר;
- לבחור מילים;
- לבנות את המבנה הדקדוקי;
- להגות הכול;
- להקשיב לצד השני;
- לתכנן מה לומר בהמשך.
ביטויים ותבניות משפט מוכרים יכולים לצמצם את מה שצריך לבנות מאפס.
אם התבניות האלה זמינות לכם בקלות:
- As far as I know... — עד כמה שידוע לי...
- It depends on... — זה תלוי ב...
- What I mean is... — הכוונה שלי היא...
- The problem is that... — הבעיה היא ש...
- I'm not sure, but... — אין לי ודאות, אבל...
כבר יש לכם מבנים שימושיים שאפשר לשלב בהם מידע חדש.
לדוגמה:
It depends on the weather. — זה תלוי במזג האוויר.
It depends on how much it costs. — זה תלוי בכמה זה עולה.
It depends on what you want to achieve. — זה תלוי במה שאתם רוצים להשיג.
זה שימושי יותר משינון אוסף של משפטים קבועים לחלוטין.
התבנית נותנת לכם בסיס מוכר, ובו בזמן משאירה מקום ליצירתיות.
למידה בצירופים אינה שינון של משפטים שלמים
זו הבחנה חשובה.
המטרה אינה להחליף את לימוד השפה בשיחון ענקי.
אם משננים:
I'd like a return ticket to London, please. — הייתי רוצה כרטיס הלוך ושוב ללונדון, בבקשה.
המשפט הזה עשוי להיות שימושי פעם אחת.
אבל אם מזהים את התבנית שאפשר להשתמש בה שוב ושוב:
I'd like... — הייתי רוצה...
מקבלים הרבה יותר:
I'd like some water. — הייתי רוצה קצת מים.
I'd like to ask a question. — הייתי רוצה לשאול שאלה.
I'd like another room. — הייתי רוצה חדר אחר.
I'd like to know more about it. — הייתי רוצה לדעת על זה יותר.
למידה יעילה בצירופים נמצאת איפשהו בין לימוד מילים מבודדות לבין שינון תסריטי שיחה שלמים.
לומדים חלקים חוזרים של השפה, ובהמשך אפשר לשלב אותם עם דברים אחרים שכבר יודעים.
צירופים ודקדוק אינם הפכים
גם המסקנה שביטויים מייתרים את הדקדוק תהיה שגויה.
קחו למשל:
I'm used to working late. — אני רגיל לעבוד עד מאוחר.
בתחילה אפשר ללמוד את המבנה be used to + -ing כתבנית.
בהמשך, הבנת אופן הפעולה של המבנה הזה יכולה לעזור לכם ליצור משפטים כמו:
She's used to living alone. — היא רגילה לגור לבד.
We're not used to getting up this early. — אנחנו לא רגילים לקום כל כך מוקדם.
Are you used to driving on the left? — האם אתם רגילים לנהוג בצד שמאל?
התבנית מספקת דוגמאות. הדקדוק עוזר להבין מה אפשר לשנות בתוכה.
אלה סוגי ידע שמשלימים זה את זה.
למעשה, ביטויים חוזרים יכולים לפעמים לעזור לזהות עקרונות דקדוקיים מופשטים, כי נתקלים שוב ושוב באותו מבנה כשהוא ממלא תפקיד משמעותי.
אילו סוגי צירופים כדאי ללמוד?
לא כל רצף מילים צריך להפוך לפריט באוצר המילים שלכם.
צירופים שכדאי ללמוד משתייכים בדרך כלל לכמה קטגוריות רחבות.
קולוקציות
מילים שנהוג להשתמש בהן יחד, והן מופיעות יחד לעיתים קרובות:
- make progress — להתקדם
- take responsibility — לקחת אחריות
- strong argument — טיעון חזק
- closely related — קשור באופן הדוק
הצירופים האלה שימושיים במיוחד, כי צירוף אחר עשוי להיות תקין מבחינה דקדוקית ומובן, ובכל זאת להישמע לא טבעי.
ביטויים נפוצים
ביטויים קבועים יחסית, המשמשים למטרות תקשורתיות חוזרות:
- by the way — דרך אגב
- never mind — לא משנה
- that makes sense — זה הגיוני
- it doesn't matter — זה לא משנה
הם יכולים להיות שימושיים מאוד בשיחה.
תבניות משפט
תבניות שיש בהן חלק שאפשר לשנות:
- I'm looking forward to... — אני מצפה ל...
- There's no point in... — אין טעם ב...
- The more..., the more... — ככל ש... יותר, כך... יותר
- It depends on whether... — זה תלוי בשאלה אם...
לתבניות האלה יש ערך רב במיוחד, כי תבנית אחת יכולה לשמש ליצירת אמירות רבות ושונות.
ביטויי שיח
ביטויים שעוזרים לארגן רעיונות ולנהל את השיחה:
- on the other hand — מצד שני
- for example — לדוגמה
- in other words — במילים אחרות
- as far as I know — עד כמה שידוע לי
- the point is... — הנקודה היא...
הם עוזרים ללומדי שפה לעשות יותר מאשר רק לתת שמות לדברים: הם עוזרים לארגן את מה שרוצים לומר.
ההקשר עוזר לגלות אילו ביטויים חשובים
רשימות של קולוקציות וביטויים נפוצים יכולות להיות שימושיות.
אבל תוכן אמיתי נותן לכם משהו שרשימה לא יכולה לתת: סיבה לשים לב לביטוי.
נניח שאתם קוראים:
We eventually came to the conclusion that the project was too expensive. — בסופו של דבר הגענו למסקנה שהפרויקט היה יקר מדי.
ייתכן שאתם כבר מכירים את המילים come (לבוא) ו־conclusion (מסקנה).
אבל התגלית השימושית עשויה להיות:
come to the conclusion that... — להגיע למסקנה ש...
המשפט מראה גם את משמעות הביטוי וגם את אופן השימוש בו.
זו אחת הסיבות לכך שלמידה ממאמרים, מסיפורים, מסרטונים, מפודקאסטים ומשיחות יכולה להיות יעילה כל כך. מילים מוכרות יוצרות לפעמים צירופים לא מוכרים.
הפריט המעניין באוצר המילים אינו תמיד המילה הלא מוכרת.
לפעמים זה דווקא הקשר הלא צפוי בין מילים שכבר מכירים.
אל תשמרו כל ביטוי שאתם רואים
ברגע שלומדי שפה מתחילים לשים לב לקולוקציות, קל להגזים.
כמעט כל משפט מכיל, ברמה כלשהי, צירופים חוזרים.
אין צורך לשנן את כולם.
תנו עדיפות לביטויים שהם:
- רלוונטיים לנושאים שאתם באמת מדברים או כותבים עליהם;
- נפוצים מספיק כדי שסביר שתיתקלו בהם שוב;
- קשים להרכבה נכונה מתוך מילים בודדות;
- שימושיים במגוון מצבים;
- או זכירים במיוחד עבורכם, כי הרגע פגשתם אותם בתוכן משמעותי.
ללומדים ברמות A2–B2, תבניות משפט שאפשר להשתמש בהן שוב ושוב וקולוקציות נפוצות מועילות לעיתים קרובות יותר מניבים נדירים.
הכרת הביטוי it depends on... (זה תלוי ב...) כנראה תעזור לכם לעיתים קרובות יותר מהכרת ביטוי ציורי מורכב שמופיע פעם בכמה שנים.
איך ללמוד ביטויים ביעילות
זיהוי ביטוי שימושי הוא רק ההתחלה.
שמרו את הביטוי כיחידה אחת
אם הפריט השימושי הוא:
take responsibility for — לקחת אחריות על
אל תצמצמו אותו אוטומטית ל:
responsibility — אחריות
ייתכן שעדיין כדאי לכם להכיר את שם העצם הבודד, אבל הביטוי הארוך יותר מכיל מידע שהמילה לבדה אינה מספקת.
שמרו דוגמה
במקום:
take into account = consider — לקחת בחשבון = להביא בחשבון
שמרו משהו כמו:
We need to take the cost into account. — אנחנו צריכים לקחת את העלות בחשבון.
הדוגמה מראה איך הביטוי משתלב במשפט.
הקשיבו לביטוי השלם
בשפה מדוברת אין רווחים בין המילים.
האזנה לביטוי השלם עוזרת להכיר את ההטעמה, הקצב, קיצור הצלילים והחיבורים בין המילים.
למשל, לומדי שפה שמכירים רק את הצורה הכתובה של:
What do you mean? — למה אתם מתכוונים?
עשויים עדיין להתקשות לזהות אותו בשיחה מהירה.
שמיעת ביטויים בתוך משפטים טבעיים עוזרת לחבר בין הידע הכתוב לשפה המדוברת.
תרגלו שליפה, לא רק קריאה חוזרת
אם אתם רואים שוב ושוב את הביטוי:
make an effort — לעשות מאמץ
ייתכן שתהיו טובים מאוד בזיהוי שלו.
כדי שיהיה זמין יותר גם כשאתם רוצים להתבטא, נסו מדי פעם לשלוף אותו מהזיכרון:
מהו הביטוי הטבעי באנגלית: do an effort או _____?
או התחילו עם:
If you want to improve, you have to... — אם אתם רוצים להשתפר, אתם צריכים...
ונסו להשלים את הרעיון בעצמכם.
שליפה מהזיכרון מוסיפה משהו שחשיפה פסיבית לבדה אינה מספקת.
השתמשו בתבנית בגמישות
ברגע שביטוי נעשה מוכר, השתמשו בו בווריאציות שונות.
עם התבנית:
There's no point in... — אין טעם ב...
נסו:
There's no point in waiting. — אין טעם לחכות.
There's no point in arguing about it. — אין טעם להתווכח על זה.
There's no point in buying a new one yet. — אין טעם לקנות חדש בשלב הזה.
כך אפשר להפוך דוגמה אחת ששיננתם לידע שאפשר להשתמש בו באופן פעיל.
ממילים לשפה שימושית
כאן גם Vocafy יכולה לעזור באופן טבעי.
כשנתקלים במילים ובביטויים שימושיים בטקסט או במהלך פעילות אחרת, לא חייבים לשמור רק מילה בודדת. אפשר לשמור צירוף או ביטוי יחד עם המשפט שבו פגשתם אותו.
זה חשוב, כי:
decision — החלטה
ו־:
make a decision about something — לקבל החלטה לגבי משהו
אינם פריטי לימוד שקולים.
השני מכיל מידע על אופן השימוש במילה בפועל.
לאחר מכן אפשר להאזין לביטויים שנשמרו, לחזור עליהם, לשלוף אותם מהזיכרון ובהמשך לשלב אותם בתרגול הגייה או שיחה. המטרה אינה לאסוף שיחון עצום, אלא לשמור ביטויים שימושיים שאחרת היו נבלעים שוב בתוכן שבו מצאתם אותם לראשונה.
עם הזמן, כך אפשר לבנות אוצר מילים שמכיל לא רק יותר מילים, אלא גם יותר ביטויים ותבניות שמוכנים לשימוש.
מילים עדיין חשובות
למידה בצירופים לא צריכה להפוך לעוד גישה של ״הכול או כלום״ בלימוד שפות.
מילים בודדות נשארות מרכיב בסיסי.
לפעמים מילה אחת היא בדיוק מה שצריך ללמוד. לפעמים חשוב ללמוד קולוקציה. לפעמים היחידה השימושית היא ביטוי שלם, ולפעמים זו תבנית דקדוקית גמישה.
המיומנות היא ללמוד לזהות את ההבדל.
במקום לשאול רק:
מה משמעות המילה הזאת?
כדאי לעיתים קרובות לשאול עוד שאלה אחת:
עם אילו מילים היא נוטה להופיע?
ההרגל הקטן הזה יכול לחשוף חלק חשוב מהשפה שרשימות אוצר מילים נוטות להחמיץ.
כי לדעת שפה זה לא רק להכיר אלפי מילים.
זה גם לדעת איך המילים האלה נוטות להתחבר זו לזו.