מה שיטת פימסלר עושה נכון בלימוד שפות

מה פימסלר ניסה לפתור

פול פימסלר היה בלשן וחוקר שעסק בהוראת שפות, בכישרון ללימוד שפות, בהגייה ובזיכרון באמצע המאה העשרים.

אחת הבעיות שבהן התמקד מוכרת היטב גם למי שלומדים שפות כיום: הרבה יותר קל לזהות מילה או ביטוי מאשר להפיק אותם כשבאמת צריכים אותם.

שיעור אודיו שמבוסס על הקשבה וחזרה עלול בקלות להפוך לתרגול פסיבי. לכן, השיעורים של פימסלר דרשו יותר. שוב ושוב התבקשו הלומדים להשיב לפני ששמעו את התשובה הנכונה.

רצף טיפוסי בשיעור עשוי להישמע כך:

שאלו את האישה אם היא מדברת אנגלית.

ללומדים ניתנות כמה שניות להשיב.

רק אז נשמעת בהקלטה התשובה.

הבחירה הזו במבנה השיעור נראית קטנה, אבל היא כנראה אחד החלקים המעניינים ביותר בשיטה.

1. היא דורשת שליפה מהזיכרון, לא רק הקשבה

פימסלר קרא לכך עקרון הציפייה.

השם ייחודי לשיטה, אבל תהליך הלמידה שמאחוריו נשען על בסיס מחקרי רחב הרבה יותר.

כשמנסים להיזכר במילה או בביטוי לפני שרואים או שומעים את התשובה, מתרגלים שליפה מהזיכרון.

השוו בין שתי פעילויות:

הקשיבו וחזרו:

“הייתי רוצה קפה.”
“הייתי רוצה קפה.”

לעומת:

שלפו מהזיכרון והשיבו:

“איך הייתם אומרים: הייתי רוצה קפה?”
הפסקה
“הייתי רוצה קפה.”

שתיהן כוללות דיבור, אבל הפעילות השנייה דורשת יותר מהלומדים. כאן צריך לחפש בזיכרון ולבנות את התשובה לבד.

להבדל הזה יש משמעות.

תרגול שליפה מבוסס היטב במחקר על למידה, כולל במחקרים על למידת אוצר מילים. הניסיון להפיק תשובה מהזיכרון יכול לשפר את היכולת לשלוף את הידע הזה בהמשך יותר מאשר רק לראות את התשובה או לחזור עליה שוב.

יש כאן גם דמיון למאפיין חשוב של שיחה אמיתית: אף אחד לא נותן לכם את המשפט לפני שהוא מבקש שתאמרו אותו.

כמובן, מענה להקלטה עדיין פשוט בהרבה משיחה ספונטנית. אבל הוא מעביר את התרגול צעד אחד קדימה: מזיהוי להפקה.

2. היא חוזרת לחומר אחרי מרווחי זמן

רעיון חשוב נוסף של פימסלר הוא שליפה במרווחים מדורגים.

במקום לתרגל ביטוי חדש פעמים רבות ברצף, השיעורים חוזרים אליו במרווחי זמן. חומר שנלמד קודם מופיע שוב בהמשך, והלומדים נדרשים לשלוף אותו מחדש מהזיכרון.

העיקרון הכללי שמאחורי זה מבוסס היטב: תרגול מרווח נוטה להוביל לזכירה טובה יותר לטווח ארוך מאשר ריכוז אותן חזרות ברצף אחד.

פימסלר כתב על הבעיה הזו עשרות שנים לפני שאפליקציות כרטיסיות מודרניות ומערכות דיגיטליות לחזרה מרווחת נעשו נפוצות.

עם זאת, יש הסתייגות חשובה.

קל לקחת את רעיון המרווחים צעד רחוק מדי ולטעון שיש רגע מדויק ממש לפני שזיכרון נעלם, ושאלגוריתם אידיאלי יכול תמיד לזהות אותו.

אי אפשר לחזות את הזיכרון האנושי בדיוק כזה.

המחקר תומך בתרגול מרווח, אבל יש הרבה פחות בסיס להנחה שלוח חזרות מסוים, שבו המרווחים הולכים וגדלים, הוא הטוב ביותר לכולם. לוחות חזרה שונים עשויים להתאים יותר בהתאם לחומר, ללומדים, למשך ההפסקות ולמטרות הלמידה.

לכן, הלקח השימושי משיטת פימסלר פשוט יותר:

אל תסתפקו בחמש חזרות עכשיו — נסו לשלוף את החומר שוב מהזיכרון בהמשך.

3. היא מקדישה זמן אמיתי לתרגול הקשבה ודיבור

הרבה לומדים חווים פער בולט בין המיומנויות שלהם.

הם עשויים להבין משפטים כתובים, לפתור תרגילי דקדוק ולזהות אלפי מילים — ועדיין להתקשות לעקוב אחר דיבור או לשלוף מילים וביטויים פשוטים במהירות מספקת במהלך שיחה.

זה לא מפתיע. קריאה על שפה והפקת שפה מדוברת הן מיומנויות קשורות, אבל הן לא זהות.

שיטת פימסלר מעניקה להקשבה ולהבעה בעל פה מקום מרכזי בחוויית הלמידה. אתם שומעים שוב ושוב הגייה, מקצב ודיבור רציף, ומתבקשים להשיב בקול.

אם אתם רוצים לשפר דווקא הקשבה ודיבור, זה יכול להועיל.

זו גם אחת הסיבות לכך שהשיטה עשויה להרגיש שונה מקורסים שמבוססים בעיקר על תרגילים בכתב.

אבל אין סיבה להפוך את זה לטענה כללית שלפיה צריך להתחיל ללמוד שפות דווקא דרך אודיו.

קריאה מועילה מאוד ללומדי שפות מבוגרים. טקסט כתוב מקל על בחינת צורות לשוניות לא מוכרות ומאפשר לעבוד עם אוצר מילים גדול בהרבה, והקריאה עצמה היא מיומנות חשובה.

המוצרים של פימסלר כוללים כיום גם קריאה ופעילויות משלימות אחרות, אבל הליבה הייחודית של השיטה נשארת שיעורי האודיו.

העיקרון הרחב יותר אינו “הימנעו מטקסט.”

אלא:

אם אתם רוצים להשתפר בהבנת שפה מדוברת ובדיבור בה, ודאו שאתם באמת מתרגלים את המיומנויות האלה.

4. היא מגבילה את היקף החומר וחוזרת עליו שוב ושוב

שיטת פימסלר לא מנסה לחשוף מתחילים לכמות עצומה של מילים כבר בהתחלה.

במקום זאת, השיעורים שלה מתמקדים במאגר מצומצם יחסית של מילים, ביטויים ומבנים המשמשים בשיחה, וחוזרים אליהם שוב ושוב.

יש כאן פשרה ברורה.

אוצר המילים שלכם מתרחב לאט יותר מכפי שהיה עשוי להתרחב באמצעות קריאה בהיקף נרחב או פעילויות אחרות שמספקות תוכן רב. מצד שני, המילים והביטויים שנלמדים זוכים לתרגול רב.

למתחילים, זו יכולה להיות בחירה הגיונית במבנה הקורס.

המטרה הראשונה לא חייבת להיות היכרות עם אלפי מילים. היכולת לשלוף במהירות מספר קטן יותר של ביטויים שימושיים יכולה לאפשר תקשורת בסיסית כבר בשלב מוקדם הרבה יותר.

שכיחות המילים חשובה כאן, אבל אי אפשר להגדיר מה שימושי לפי רשימה אוניברסלית של “500 המילים החשובות ביותר”.

מטיילים, סטודנטים, מפתחי תוכנה ומי שלומדים שפה כדי לדבר עם המשפחה של בני הזוג שלהם יזדקקו במהרה לאוצר מילים שונה.

לכן, הלקח שאפשר ליישם גם בשיטות אחרות אינו פשוט ללמוד את המילים השכיחות ביותר.

אלא:

תנו עדיפות לשפה שימושית, ותרגלו את המילים והביטויים החשובים עד שיהיה קל לשלוף אותם.

5. היא מלמדת שפה דרך ביטויים ומצבים

שיעורי פימסלר מציגים בדרך כלל את השפה בתוך שיחות קצרות, ולא ככללי דקדוק מנותקים מהקשר.

יש לכך עוד יתרון שימושי: הלומדים פוגשים שוב ושוב צירופים מרובי מילים ותבניות משפט.

במקום ללמוד רק:

לאהוב

אפשר לתרגל:

הייתי רוצה...

במקום ללמוד בנפרד:

להתנגד

אפשר לפגוש בהמשך את הביטוי:

אכפת לכם...?

זה חשוב, כי שימוש שוטף בשפה לא נבנה מבחירה מחדש של כל מילה בנפרד.

שפות כוללות כמות עצומה של צירופי מילים, ביטויים ותבניות משפט שחוזרים שוב ושוב. למידה של חלק מהם כתבניות מוכרות יכולה להקל גם על ההבנה וגם על ההפקה.

גם תבניות דקדוקיות חוזרות בשיעורי פימסלר במגוון דוגמאות. הלומדים יכולים להתחיל לשים לב לאופן שבו השפה פועלת גם בלי שקיבלו קודם הסבר דקדוקי מסודר.

זה מועיל.

אבל מכאן לא נובעת הטענה הגורפת יותר שלפעמים נקשרת לרעיון הזה — שמבוגרים צריכים לרכוש דקדוק באופן טבעי, ולכן להימנע מהוראת דקדוק מפורשת.

לפעמים הסבר קצר יכול להבהיר בשתי דקות דבר שאחרת היה צורך בדוגמאות רבות כדי להסיק אותו לבד.

לומדים מבוגרים לא צריכים לבחור בין זיהוי תבניות לבין הסברים. אפשר להשתמש בשניהם.

האם שיטת פימסלר עובדת כי היא מחקה את הדרך שבה ילדים לומדים?

זה אחד ההסברים הפחות משכנעים שנקשרו לשיטה.

ילדים אכן לומדים את שפתם הראשונה בעיקר באמצעות הקשבה, אינטראקציה, חשיפה חוזרת ותקשורת בעלת משמעות. אלה הבחנות חשובות.

אבל מבוגרים שלומדים באמצעות קורס אודיו לא משחזרים את תהליך רכישת השפה בילדות.

ילדים זוכים לאלפי שעות של אינטראקציה עשירה בהקשר לאורך שנים. למבוגרים יש בדרך כלל הרבה פחות חשיפה, אבל יש להם יתרונות שאין לילדים: הם יכולים לקרוא, להשתמש במילונים, להבין הסברים, לתרגל שליפה באופן מכוון, להשוות בין תבניות דקדוקיות ולארגן את הלמידה שלהם בעצמם.

אין כמעט סיבה לוותר על היתרונות האלה.

כדי ליהנות מהיתרונות של שיטת פימסלר, לא צריך להעמיד פנים שאנחנו שוב ילדים. לשליפה, לתרגול מרווח, לתרגול הקשבה, לחזרות ולביטויים שימושיים יש ערך בפני עצמם.

מה שיטת פימסלר לא פותרת

כאן חשוב להבחין בין שיטה מועילה לבין מערכת שלמה ללימוד שפה.

קורס אודיו יכול לספק למתחילים תרגול מובנה של דיבור והקשבה, אבל שליטה בשפה דורשת בסופו של דבר הרבה יותר.

היקף אוצר המילים

קורס עם תוכן מוגדר ומצומצם לא יכול לחשוף אתכם לכל אוצר המילים שפוגשים בעבודה, בתחביבים, בספרים, בחדשות, בבידור, בלימודים ובחיי היום־יום.

בשלב מסוים, הלומדים זקוקים לחשיפה רחבה הרבה יותר לשפה.

שיחה אמיתית

מענה במהלך שיעור אודיו הוא תרגול שליפה מועיל, אבל תקשורת אמיתית אינה צפויה מראש.

מי שמדברים איתכם עשויים להשתמש במילים או בביטויים לא מוכרים, לא להבין אתכם נכון, לקטוע אתכם, לשנות את הנושא או לשאול שאלה שלא ציפיתם לה.

לכן, שיחה דורשת גם מיומנויות שתרגול לפי תסריט קבוע לא יכול לדמות במלואן.

קריאה וכתיבה

אם המיומנויות האלה חשובות למטרות שלכם, צריך להקדיש להן תרגול משלהן.

הקשבה לא יוצרת אוטומטית יכולת קריאה טובה, ותרגול דיבור בלבד לא ילמד אתכם לכתוב היטב.

שפה מורכבת יותר

מתחילים מפיקים תועלת מחומר לימוד שנבחר בקפידה והיקפו מוגבל. לומדים ברמת ביניים וברמות מתקדמות זקוקים יותר ויותר לתוכן עשיר, לאוצר מילים רחב יותר, להבחנות דקות, למשלבים מגוונים ולקטעים ארוכים יותר של שפה אותנטית.

אף קורס למתחילים עם תוכנית קבועה לא יכול לספק את כל זה.

למי שיטת פימסלר יכולה להועיל במיוחד?

שיטת פימסלר מתאימה במיוחד כשהיתרונות שלה תואמים למטרה המיידית של הלומדים.

היא יכולה להיות שימושית במיוחד עבור:

• לומדים מתחילים שרוצים היכרות ראשונית עם השפה דרך הקשבה ודיבור;
• לומדים שיכולת הקריאה שלהם מתקדמת יותר מיכולת ההקשבה או הדיבור שלהם;
• אנשים שמסגרת תרגול קבועה ומובנית מאוד עוזרת להם;
• מטיילים שרוצים להרגיש בנוח להשתמש במילים ובביטויים בסיסיים בשיחה;
• לומדים שמבינים מילים רבות, אבל זקוקים ליותר תרגול בשליפת מילים וביטויים ובאמירתם בקול.

זה לא הופך אותם ל“לומדים שמיעתיים”. יש מעט מאוד תמיכה מחקרית בהתאמת ההוראה לסגנונות למידה קבועים — חזותיים, שמיעתיים או תנועתיים.

זה פשוט אומר שהקשבה ודיבור הם מיומנויות, ותרגול ממוקד יותר מועיל כשאלה המיומנויות שרוצים לשפר.

יישמו את העקרונות המועילים גם מעבר לקורס אחד

אחת המגבלות של כל קורס עם תוכנית קבועה היא שמישהו אחר בוחר בשבילכם את המילים והביטויים.

בסופו של דבר, אוצר המילים והביטויים השימושיים ביותר הם עניין אישי.

אתם פוגשים אותם במאמרים שאתם קוראים, בסרטונים שאתם צופים בהם, בשיחות שאתם מנהלים, בעבודה, בלימודים ובנושאים שחשובים לכם.

אפשר להמשיך ליישם את העקרונות המועילים שמאחורי שיטת פימסלר גם מחוץ לקורס שלה:

פגשו מילים וביטויים שימושיים → נסו לשלוף אותם מהזיכרון → הקשיבו להם שוב → חזרו אליהם בהמשך → השתמשו בהם במצבים חדשים

גם כלים כמו Vocafy יכולים להשלים כאן קורסים מובנים. אפשר לשמור מילים וביטויים שמצאתם בתכנים שלכם יחד עם ההקשר שלהם, להאזין להם, לחזור אליהם בהמשך ולשלב אותם בתרגול הגייה או שיחה.

המטרה אינה לשחזר את שיטת פימסלר.

אלא ליישם חלק מאותם עקרונות למידה מועילים על מגוון רחב ואישי הרבה יותר של מילים וביטויים.

מה שיטת פימסלר עושה נכון

שיטת פימסלר לא צריכה להיות פתרון שלם ומוכח מדעית כדי שנוכל ללמוד ממנה משהו.

כמה מהבחירות שעליהן היא בנויה עמדו היטב במבחן הזמן:

• הלומדים צריכים לשלוף תשובות מהזיכרון, ולא רק להקשיב;
• חומר חשוב חוזר לאחר מרווחי זמן;
• ההקשבה והדיבור זוכים לתרגול מכוון;
• מתחילים עובדים עם היקף חומר שאפשר להתמודד איתו;
• מילים מופיעות בתוך ביטויים שימושיים ותבניות שיחה.

לטענות אחרות כדאי להתייחס בזהירות רבה יותר. אין הוכחה ליתרון ייחודי של לוח החזרות של פימסלר, למידה באודיו אינה טובה יותר מקריאה מעצם טבעה, מבוגרים לא צריכים לחקות ילדים, וקורס אודיו מובנה לא יכול לכסות את כל מה שנדרש לשליטה רחבה בשפה.

אולי הלקח השימושי ביותר פשוט יותר.

לימוד שפה טוב לא מסתפק בחשיפה למידע. הוא דורש מכם שוב ושוב לשלוף את המידע הזה כשאתם צריכים אותו.

העיקרון הזה רלוונטי הרבה מעבר לשיטת פימסלר.