למה אתם מבינים יותר ממה שאתם מצליחים לומר — ואיך מצמצמים את הפער

למה קל יותר להבין מאשר לדבר

דמיינו שאתם רואים את המילה:

appointment (תור)

המילה עצמה כבר נמצאת מולכם. המשפט שסביבה נותן לכם רמזים. אולי אתם מזהים את הצורה שלה, זוכרים איפה ראיתם אותה בעבר או מסיקים את המשמעות שלה מההקשר.

עכשיו דמיינו שמישהו שואל:

When are you seeing the dentist? — מתי אתם הולכים לרופא השיניים?

אתם רוצים לענות:

I have an appointment on Friday. — יש לי תור ביום שישי.

הפעם אף אחד לא נותן לכם את המילה appointment. אתם צריכים למצוא אותה בעצמכם.

זה הבדל משמעותי.

לומדי שפות מכנים זאת לעיתים ההבדל בין אוצר מילים סביל ופעיל. במחקר תיתקלו גם במונחים ידע רצפטיבי (הבנה) וידע פרודוקטיבי (הפקה).

במילים פשוטות:

• זיהוי: “ברור לי מה זה אומר כשזה מופיע בכתב או נשמע בדיבור.”
• שליפה: “אפשר להעלות את זה בזיכרון גם בלי שזה מוצג לי.”
• שימוש: “אפשר לבחור את המילה או הביטוי ולהשתמש בהם כשבאמת צריך.”

השליטה במילה יכולה להיות חזקה ברמה אחת וחלשה באחרת.

לכן אפשר לקרוא טקסטים מתקדמים למדי ועדיין להתקשות לבטא בשיחה רעיונות פשוטים יחסית.

התחילו בשפה שרלוונטית לכם

הפתרון הוא לא להפסיק לקרוא ולהקשיב ולהקדיש את כל הזמן לבחינה עצמית.

קודם צריך להיחשף לשפה שאפשר לעבוד איתה.

קריאה, האזנה וצפייה חושפות אתכם לאוצר מילים, לביטויים, לדקדוק ולתבניות חוזרות במצבים בעלי משמעות. החומר מועיל יותר כשהתוכן שלו באמת מעניין אתכם.

מאמר מקצועי, סיפור, סרטון על אחד מתחומי העניין שלכם או שיחה שאתם באמת רוצים להבין יכולים להחזיק את תשומת הלב שלכם באופן שרשימת מילים כללית לרוב לא מצליחה.

זה חשוב, כי אוצר מילים שימושי כמעט אף פעם לא נעשה מוכר אחרי מפגש אחד בלבד.

בפעם הראשונה אולי תשימו לב לביטוי בלי להבין אותו לגמרי. בפעם הבאה, המשפט שסביבו יבהיר את המשמעות. בהמשך תשמעו אותו במצב אחר ותתחילו לזהות איך משתמשים בו.

קחו למשל:

It turns out that… — מתברר ש…

דוגמה אחת נותנת לכם מושג כללי:

It turns out that I was wrong. — מתברר שטעיתי.

מפגשים נוספים מבהירים את התבנית:

It turns out that the restaurant is closed. — מתברר שהמסעדה סגורה.

It turned out to be much easier than expected. — התברר שזה הרבה יותר קל מהצפוי.

עכשיו אתם לומדים יותר מתרגום. אתם מתחילים להבין איך הביטוי מתפקד.

חשיפה לשפה בונה ידע מהסוג הזה.

אבל יש כאן מלכוד: אפשר להיות מצוינים בזיהוי ביטוי בלי להצליח לומר אותו באותה קלות.

בשלב מסוים צריך לעבור מזיהוי לשליפה.

אל תציגו לעצמכם את התשובה בכל פעם

כדי שיהיה קל יותר לשלוף מילה או ביטוי מהזיכרון, תנו לעצמכם מדי פעם הזדמנות לנסות לשלוף אותם.

במקום:

appointment → זמן שנקבע לפגישה עם מישהו

התחילו מהמשמעות או מהמצב:

מה יש לי אצל רופא השיניים ביום שישי?

ונסו לומר:

an appointment — תור

במקום לקרוא מיד שוב:

I'm looking forward to seeing you. — אני כבר מחכה לפגוש אתכם.

התחילו עם:

איך אפשר לומר שיש בי ציפייה והתרגשות לקראת פגישה עם מישהו?

ונסו לשלוף:

I'm looking forward to seeing you. — אני כבר מחכה לפגוש אתכם.

זהו תרגול שליפה: ניסיון להעלות מידע מהזיכרון במקום לראות מיד את התשובה.

זה לרוב מרגיש קשה יותר מקריאה חוזרת.

ויש בזה תועלת.

כשאתם מתקשים לשלוף ביטוי שאתם מזהים מיד, מצאתם בדיוק את סוג הפער שכדאי לעבוד עליו.

תרגלו בכיוון שאתם רוצים להשתפר בו

אם המטרה שלכם היא להבין מילה, תרגול זיהוי הוא בחירה הגיונית.

אם המטרה שלכם היא לומר אותה, כדאי לתרגל לפעמים בכיוון ההפוך.

למשל:

שפת היעד → משמעות

תרגול כזה מתמקד בעיקר בזיהוי.

אבל:

משמעות או מצב → שפת היעד

כאן כבר נדרשת הפקה של שפה.

אפשר להפחית בהדרגה את הרמזים.

משמעות → מילה

מה המילה באנגלית לזמן שנקבע לפגישה עם מישהו?

מצב → ביטוי

אתם מתרגשים לקראת החופשה שלכם בשבוע הבא. מה תוכלו לומר?

שאלה מנחה → משפט

מה אתם עושים ביום שישי אחר הצהריים?

שיחה → שימוש ספונטני

I have an appointment, so I'll be free afterwards. — יש לי תור, אז יהיה לי זמן אחר כך.

כל שלב דורש מכם קצת יותר.

וכך התרגול מתקרב למה שבאמת קורה כשאתם מדברים.

תנו למילים יותר מחיבור אחד

מילה לא חייבת להתקיים בזיכרון שלכם רק בתור:

מילה בשפה זרה ↔ תרגום

לפעמים חיבור עשיר יותר מקל על ההבנה והזכירה.

אפשר לקשר מילה ל:

• משפט שבו שמתם לב אליה לראשונה;
• קול או אופן הגייה;
• תמונה;
• מקום מסוים;
• מצב;
• חוויה אישית.

דמיינו שאתם לומדים את המילה balcony (מרפסת) בזמן שאתם מתארים את הדירה שלכם.

או לומדים את המילה delayed (באיחור) אחרי שהתמודדתם עם רכבת או טיסה שאיחרה.

או שומרים את המילה crowded (צפוף) מתוך תמונה שצילמתם בעיר הומה.

החיבורים האלה לא מבטיחים שהמילה תישלף פתאום בלי מאמץ בזמן שיחה. אבל הם נותנים לשפה יותר משמעות מאשר ערך מנותק במילון.

אין צורך ליצור שיטת זכירה מורכבת לכל מילה.

לחלק מאוצר המילים, תרגום פשוט מספיק בהחלט.

אבל למילים ולביטויים שחשובים לכם, ההקשר יכול להעשיר את הידע ולהקל על החזרה אליו.

למדו גם את השפה שסביב המילה

ההקשר מלמד אתכם גם דברים שתרגום לבדו לא יכול ללמד.

קחו למשל:

decision (החלטה)

כדאי לדעת מה המשמעות שלה.

אבל מועיל יותר להכיר גם את אלה:

make a decision — לקבל החלטה
a difficult decision — החלטה קשה
I've decided to… — החלטתי ל…

באופן דומה, לימוד המילה:

depend (להיות תלוי)

נותן לכם פחות שפה שאפשר להשתמש בה מיד מאשר מפגש עם הביטוי:

It depends on… — זה תלוי ב…

לכן כדאי לשים לב גם לביטויים, לצירופי מילים מקובלים ולתבניות משפט חוזרות, לצד מילים בודדות.

כשאנחנו מדברים, אנחנו לא תמיד בונים כל משפט מילה אחר מילה. צירופים מוכרים נותנים לנו יחידות שפה גדולות יותר שאפשר להיעזר בהן.

לכן, כשאתם מוצאים משהו שימושי, כדאי לשאול לא רק:

מה זה אומר?

אלא גם:

איך אפשר להשתמש בזה בפועל?

אודיו יכול לשנות את מה שאתם יודעים על מילה

אוצר מילים בכתב הוא רק חלק מהשפה המדוברת.

אתם עשויים לזהות מילה מיד על הדף ועדיין לא להבין אותה כשמישהו אומר אותה באופן טבעי.

שמיעת המילה או הביטוי מוסיפה מידע על הגייה, הטעמה, קצב והחיבור בין מילים בדיבור רציף.

קחו למשל ביטוי כמו:

What are you up to? — מה אתם עושים?

על הנייר הוא עשוי להיראות פשוט.

אבל בדיבור אמיתי, המילים עשויות להתחבר זו לזו בצורה שלא ציפיתם לה.

האזנה עוזרת לחבר בין הצורה הכתובה לבין השפה שתשמעו בפועל.

וכשאתם אומרים את הביטוי בעצמכם, נוסף עוד סוג של תרגול.

זו אחת הסיבות שכדאי לפגוש אוצר מילים שימושי בכמה סוגי פעילויות, במקום להשאיר אותו רק במקום שבו גיליתם אותו לראשונה.

חזרו לאורך זמן על מילים וביטויים חשובים

שליפה מוצלחת פעם אחת לא אומרת שיהיה קל לשלוף את אותו הדבר גם כעבור כמה שבועות.

מילים וביטויים שימושיים דורשים מפגשים חוזרים.

זה לא אומר שצריך לחזור על הכול בכל יום.

למילים ולביטויים שעדיין מאתגרים כדאי לחזור מוקדם יותר. חומר שכבר נעשה מוכר יכול לחכות יותר זמן. ריווח החזרות לאורך זמן עוזר למקד את תשומת הלב במה שעדיין זקוק לחיזוק.

אבל התזמון הוא רק חלק מתהליך החזרה.

אם בכל חזרה פשוט מוצגות לכם המילה והמשמעות שלה, אתם עשויים להשתפר עוד ועוד בזיהוי.

אם חלק מהחזרות דורשות מכם לשלוף את הביטוי בעצמכם, אתם מתרגלים גם את היכולת להגיע אליו בזיכרון כשצריך.

רצף מועיל הוא:

מפגש עם השפה → הבנה → שליפה → מפגש נוסף → שימוש

התקדמו מעבר לתרגילי אוצר מילים

בסופו של דבר, מילה או ביטוי צריכים לצאת מגבולות התרגיל.

נניח שאתם לומדים את הביטוי:

I'd rather… — עדיף לי…

אולי תשימו לב אליו לראשונה בזמן קריאה:

I'd rather stay home tonight. — עדיף לי להישאר בבית הערב.

בהמשך מופיעה שאלה מנחה:

איך אפשר לומר בנימוס שמעדיפים אפשרות אחרת?

אתם שולפים:

I'd rather… — עדיף לי…

אחר כך אתם יוצרים דוגמאות משלכם:

I'd rather go tomorrow. — עדיף לי ללכת מחר.
I'd rather not discuss it now. — עדיף לי לא לדבר על זה עכשיו.

ולבסוף אתם משתמשים בביטוי בשיחה:

תרצו לנסוע ברכבת או לנהוג?

I'd rather take the train. — עדיף לי לנסוע ברכבת.

המעבר האחרון הזה חשוב, כי שיחה מציבה דרישות שכרטיסיית לימוד לא מציבה.

צריך להבין את האדם שמולכם, להחליט מה אתם רוצים לומר, למצוא מילים וביטויים מתאימים ולומר אותם מהר מספיק כדי שהשיחה תמשיך לזרום.

שום תרגיל אוצר מילים לא מדמה את כל זה.

לכן חזרה יכולה להכין את השפה לשימוש, אבל לומדים להשתמש בשפה גם מעצם השימוש בה.

אל תחכו לשליפה בלי מאמץ

לומדי שפות מניחים לפעמים שצריך להמשיך לחזור על מילה עד שמצליחים לשלוף אותה באופן מושלם בכל פעם.

בפועל, התפתחות אוצר המילים לא מסודרת כל כך.

מילה יכולה להיות:

• מזוהה מיד;
• נגישה לשליפה אחרי כמה שניות;
• קלה לשליפה בכתיבה, אבל קשה לשליפה בדיבור;
• מוכרת בביטוי אחד, אבל לא באחר;
• מובנת בשיחה, אבל כמעט שלא נעשה בה שימוש ספונטני.

אלה לא בהכרח שלבים מסודרים שכל מילה עוברת בהם.

אלה היבטים שונים של ידיעת שפה.

השאלה המעשית היא פשוט:

איזה חלק צריך חיזוק?

אם אתם כבר מזהים את המילה בקלות, אולי עוד תרגול זיהוי הוא לא מה שאתם צריכים.

נסו לשלוף אותה מהזיכרון.

אם אתם מצליחים לשלוף אותה בתרגיל אבל אף פעם לא משתמשים בה בדיבור, צרו מצבים שבהם תצטרכו אותה.

אם אתם מצליחים לומר אותה אבל מתקשים לזהות אותה בדיבור טבעי, הקשיבו לה בהקשרים מגוונים יותר.

איך זה משתלב ב־Vocafy

Vocafy מבוססת על הרעיון שגילוי אוצר מילים לא צריך להיות סוף התהליך.

אתם עשויים לפגוש לראשונה מילה או ביטוי שימושיים בזמן קריאה, האזנה או צפייה בתוכן שמעניין אתכם. אפשר לשמור אותם יחד עם ההקשר שבו מצאתם אותם, במקום לצמצם אותם מיד לצמד מילים מנותק מהקשר.

ההקשר הזה יכול לכלול את המשפט המקורי, קטע אודיו, תמונה או מצב שנתן לביטוי משמעות.

בהמשך, אותן מילים וביטויים יכולים להופיע שוב בחזרות ובתרגולי שליפה.

הם יכולים להשתלב גם בפעילויות שדורשות יותר מזיהוי — למשל, תרגול הגייה, כתיבה או שיחה.

ביטוי שגיליתם במאמר לא חייב להישאר חלק מאותו מאמר לנצח. הוא יכול להפוך לחלק מהשפה שאתם ממשיכים לפגוש ובהמשך מנסים להשתמש בה בעצמכם.

המטרה היא לא להפוך כל דבר שאתם פוגשים לכרטיסיית לימוד.

המטרה היא לצמצם את המרחק בין חלקים שונים של הלמידה:

להבין → לשים לב → לזכור → לשלוף → להשתמש

אתם כנראה יודעים יותר ממה שאתם מצליחים לומר

אם נראה שההבנה שלכם מקדימה בהרבה את יכולת הדיבור, זה לא אומר שכל הקריאה וההאזנה היו לשווא.

בדיוק להפך.

כבר בניתם בסיס ידע שיכול לתמוך בדיבור שלכם.

אבל זיהוי הוא רק חלק מהעבודה.

כדי שיותר מהשפה הזו תהיה זמינה לכם כשאתם צריכים אותה, הסתירו מדי פעם את התשובה ונסו לשלוף אותה מהזיכרון. שמרו על החיבור של מילים שימושיות למשפטים, לצלילים, לתמונות ולמצבים. למדו ביטויים לצד מילים בודדות. חזרו לאורך זמן על מילים וביטויים חשובים. שלבו אותם בכתיבה. אמרו אותם בקול. השתמשו בהם במצבים שבהם אתם צריכים לבחור את המילים בעצמכם.

המטרה היא לא להפוך כל מילה שאתם מבינים למשהו שאתם משתמשים בו בכל יום.

המטרה היא שהשפה שחשובה לכם תהיה יותר ויותר זמינה כשאתם רוצים לומר משהו משלכם.