מילה ותפקידה הם לא אותו דבר: חלקי הדיבור ותפקידים במשפט

הסברים דקדוקיים רבים נעשים מבלבלים משום שהם מערבבים בין שתי שאלות שונות:

1. איזה סוג של מילה או ביטוי זה?
2. מה התפקיד שלהם במשפט המסוים הזה?

השאלה הראשונה עוסקת במחלקות מילים, המכונות באופן מסורתי חלקי הדיבור.

השאלה השנייה עוסקת בתפקידים במשפט, בתפקידים תחביריים או ביחסים דקדוקיים.

הבנת ההבדל בין שני הרבדים האלה היא אחד היסודות המועילים ביותר ללימוד דקדוק — לא רק באנגלית, אלא גם בשפות אחרות.

שתי שאלות שונות: מה זה, ומה התפקיד שלו?

התבוננו במילה Daniel במשפטים האלה:

Daniel called Sarah.
Sarah called Daniel.
Sarah spoke to Daniel.
This is Daniel’s book.

המילה Daniel היא שם עצם פרטי בכל הדוגמאות. מחלקת המילים שלה לא השתנתה.

אבל התפקיד שלה במשפט השתנה:

• במשפט הראשון, דניאל הוא הנושא;
• במשפט השני, הוא המושא;
• במשפט השלישי, השם מופיע כחלק מצירוף יחס;
• במשפט הרביעי, הוא מציין את בעל הספר.

מכאן ההבחנה המרכזית:

• מחלקת מילים מציינת מהו סוג הרכיב הלשוני;
• תפקיד במשפט מציין מה הרכיב הזה עושה במשפט מסוים.

יש קשר בין השניים, אבל הם אינם אותו הדבר.

שם עצם משמש לעיתים קרובות כנושא או כמושא, אבל הוא יכול להופיע גם כחלק ממשלים, ממרחיב או מצירוף יחס. שם תואר מרחיב לעיתים קרובות שם עצם, אבל הוא יכול גם להיות חלק חשוב מהנשוא.

השוו:

the tired student
The student is tired.

בשני המשפטים, tired הוא שם תואר. בראשון הוא מרחיב את שם העצם student. בשני הוא מתאר את הנושא באמצעות הפועל is.

1. מחלקות מילים: איזה סוג של רכיב זה?

מחלקת מילים מקבצת מילים לפי ההתנהגות הדקדוקית שלהן.

המשמעות עוזרת, אבל היא לבדה אינה מספיקה. בלשנים בוחנים גם שאלות כמו:

• אילו צורות המילה יכולה לקבל?
• היכן היא יכולה להופיע במשפט?
• אילו מילים אחרות יכולות להופיע לצידה?
• אילו סוגי צירופים היא יכולה ליצור?

למשל, שמות עצם באנגלית יכולים לעיתים קרובות להופיע אחרי תוויות יידוע או אי־יידוע:

a book
the house

לרבים מהם יש גם צורות רבים:

book → books
house → houses

פעלים באנגלית מתנהגים אחרת. לעיתים קרובות הם משתנים בהתאם לזמן או לדרישות ההתאם:

call → called
work → works
be → is, are, was, were

המונח המסורתי חלק דיבור עדיין נפוץ מאוד, במיוחד בהוראה. בבלשנות המודרנית מעדיפים לעיתים קרובות את המונחים מחלקת מילים או קטגוריה לקסיקלית.

מחלקות המילים העיקריות

הסיווג המדויק משתנה בין מסורות דקדוקיות, אבל הקטגוריות הבאות מועילות במיוחד ללומדים.

שמות עצם

שמות עצם מציינים בדרך כלל אנשים, בעלי חיים, חפצים, מקומות, אירועים, חומרים או רעיונות מופשטים.

Sarah, teacher, dog, city, water, meeting, freedom

שמות עצם יכולים לעיתים קרובות לשמש כנושאים או כמושאים:

Sarah opened the door.
Sarah opened the door.

אבל עצם העובדה שמילה היא שם עצם אינה הופכת אותה אוטומטית לנושא או למושא. זה תלוי במשפט.

פעלים

פעלים מבטאים בדרך כלל פעולות, אירועים, תהליכים, מצבים או יחסים.

run, call, happen, change, know, exist, be

פעלים מהווים בדרך כלל את המרכז הדקדוקי של פסוקית באנגלית:

Sarah called Daniel.
The weather changed.
Daniel knows the answer.

עם זאת, לא כל פועל מתאר פעולה מכוונת. פעלים כמו know, belong, exist ו־seem מתארים מצבים או יחסים, ולא פעולות.

שמות תואר

שמות תואר מבטאים בדרך כלל תכונות, מאפיינים או סיווגים.

tall, interesting, difficult, wooden, international

הם יכולים להרחיב שמות עצם:

an interesting book

הם יכולים להופיע גם אחרי פעלים מקשרים כמו be, seem או become:

The book is interesting.
The task seems difficult.

תוארי פועל

תוארי הפועל הם קטגוריה מגוונת. הם עשויים לבטא זמן, מקום, אופן, מידה, תדירות או את עמדת הדובר.

yesterday, here, slowly, very, often, probably

דוגמאות:

Sarah arrived yesterday.
Daniel spoke slowly.
The answer is probably correct.

לא כל מילה שמסתיימת ב־ly היא תואר פועל, ולא כל תואר פועל מסתיים ב־ly.

friendly — שם תואר
fast — שם תואר או תואר פועל
often — תואר פועל

כינויים

כינויים מציינים אנשים, דברים, קבוצות או רעיונות בלי לנקוב שוב בשמם.

I, you, she, he, it, we, they, someone, who, this

השוו:

Sarah called Daniel.
She called him.

הכינויים באנגלית מועילים במיוחד, משום שחלקם משנים את צורתם בהתאם לתפקידם הדקדוקי:

she called him
he called her

ההבדל בין she ל־her עוזר לזהות מי הנושא ומי המושא.

מגדירים

מגדירים מופיעים בתחילת צירופים שמניים ועוזרים להבהיר לאיזה אדם או דבר הכוונה, כמה יש מהם או למי הם שייכים.

a, the, this, those, my, every, some, three

דוגמאות:

the book
my phone
those students
three questions

בספרי דקדוק מסורתיים לבתי ספר, חלק מהמילים האלה מסווגות לפעמים כשמות תואר או ככינויים. בספרי דקדוק מודרניים של האנגלית, מגדירים נחשבים לעיתים קרובות לקטגוריה נפרדת, משום שהם מתנהגים אחרת משמות תואר רגילים.

מילות יחס

מילות יחס מבטאות קשרים הנוגעים למקום, לזמן, לכיוון, לסיבה, לאמצעי, לליווי ולמושגים רבים נוספים.

in, on, at, with, from, to, because of, under

דוגמאות:

in the room
after lunch
with Daniel
because of the weather

מילת יחס מופיעה בדרך כלל בראש צירוף יחס:

Sarah spoke to Daniel.
They met after work.

מילות קישור

מילות קישור מחברות בין מילים, צירופים או פסוקיות.

and, but, or, because, although, if

דוגמאות:

Sarah and Daniel
tired but happy
We stayed inside because it was raining.

פועלי עזר

פועלי עזר מסייעים ביצירת שאלות, שלילה, זמני פועל, אספקט, צורות פעיל וסביל ומודאליות.

be, have, do, can, may, must, will

דוגמאות:

Sarah is working.
Daniel has finished.
Did Sarah call?
You must leave.

מילים כמו be, have ו־do יכולות לשמש כפועלי עזר או כפעלים עיקריים:

Sarah has finished. — פועל עזר
Sarah has a car. — פועל עיקרי

מיליות ומילים דקדוקיות נוספות

באנגלית יש גם מילים קטנות שההתנהגות שלהן לא תמיד משתלבת היטב בקטגוריות המסורתיות.

למשל, מיליות בפעלים צירופיים:

turn off
give up
look after

אותה צורה יכולה להשתייך לקטגוריות שונות בשימושים שונים:

She walked up the hill. — מילת יחס
She stood up. — מילית או תואר פועל, בהתאם לניתוח

זו אחת הסיבות לכך שקטגוריות דקדוקיות אינן תמיד פשוטות כפי שמשתמע מהרשימות שלומדים בבית הספר.

מילות קריאה ומילות תגובה

מילות קריאה יכולות לבטא תגובות, רגשות, ברכות או תגובות בשיחה.

oh, wow, ouch, hello, yes, no

הן יכולות ליצור מבע שלם בפני עצמן:

Wow!
Yes.
Hello!

לעיתים קרובות הקשר שלהן למבנה הדקדוקי של המשפט שסביבן רופף בלבד.

2. תפקידים במשפט: מה הרכיב עושה?

תפקיד במשפט מתאר את הקשר של מילה, צירוף או פסוקית לשאר המשפט.

נקודה חשובה היא שתפקידים במשפט אינם מתמלאים רק על ידי מילים בודדות, אלא בדרך כלל גם על ידי צירופים שלמים.

במשפט הזה:

The new student from Spain answered the question.

הנושא אינו רק המילה student. הצירוף השמני השלם the new student from Spain משמש כנושא.

המינוח לתפקידים במשפט משתנה מעט בין הדקדוק המסורתי לבלשנות המודרנית. ללומדים, הקטגוריות הבאות מספקות בסיס שימושי.

נושא

הנושא הוא הרכיב שיש לו זיקה דקדוקית מרכזית לפועל או לנשוא.

במשפטי חיווי באנגלית הוא מופיע לעיתים קרובות לפני הפועל:

Sarah called Daniel.
The window broke.
This book is useful.

הנושא מציין לעיתים קרובות את האדם או הדבר שמבצע פעולה:

Daniel opened the door.

אבל זו אינה הגדרה מלאה.

הנושא עשוי לציין גם:

• מי או מה שחווה אירוע;
• דבר שעובר שינוי במצבו;
• דבר שמתואר במשפט;
• דבר שפשוט קיים או משתתף במצב מסוים.

דוגמאות:

Sarah heard a noise.
The glass broke.
Daniel is tired.
The problem still exists.

שרה אינה מבצעת במכוון את פעולת השמיעה. הכוס אינה מבצעת בכוונה את פעולת השבירה. ובכל זאת, שרה והכוס הן הנושאים הדקדוקיים במשפטים האלה.

הגדרה נגישה ואמינה יותר ללומדים היא:

הנושא הוא הרכיב שסביבו הפסוקית מאורגנת מבחינה דקדוקית, ושהנשוא מוסר עליו מידע.

גם זו הגדרה מקורבת בלבד, משום שנושאים מתנהגים אחרת בשפות שונות. אבל היא מדויקת יותר מהאמירה שהנושא הוא תמיד ״מי שמבצע את הפעולה״.

נשוא

הנשוא הוא מה שנאמר במשפט על הנושא.

במשפט:

Sarah called Daniel.

הנשוא הוא:

called Daniel

במשפט:

Daniel is tired.

הנשוא הוא:

is tired

בדקדוק המסורתי, המונח נשוא משמש לפעמים במשמעות מצומצמת יותר, לציון הפועל או הצירוף הפועלי. בניתוח מודרני הוא מציין לעיתים קרובות את כל חלקי הפסוקית מלבד הנושא.

הנשוא עשוי לבטא:

• פעולה;
• אירוע;
• מצב;
• תכונה;
• זהות;
• יחס.

דוגמאות:

Sarah ran home.
The window broke.
Daniel knows the answer.
Sarah is tired.
Daniel is a teacher.

המידע החשוב אינו תמיד טמון בפועל לבדו.

במשפט:

Daniel is a teacher.

הפועל is מקשר בין הנושא לתיאור a teacher. הביטוי a teacher נושא חלק ניכר מהמשמעות הלקסיקלית של המשפט.

מושא

מושא הוא צירוף הקשור קשר הדוק לפועל, ובדרך כלל מציין אדם או דבר שהאירוע משפיע עליו.

Sarah called Daniel.
Daniel opened the window.
They discussed the problem.

באנגלית מקובל להבחין בין מושאים ישירים למושאים עקיפים.

מושא ישיר

המושא הישיר הוא בדרך כלל האדם או הדבר שמושפעים מהאירוע, נתפסים בחושים, נוצרים בו או מעורבים בו באופן הישיר ביותר.

Sarah opened the door.
Daniel read the article.
They built a house.

מושא עקיף

המושא העקיף מציין לעיתים קרובות את מי שמקבל דבר מה או את מי שנהנה מתוצאות הפעולה.

Sarah gave Daniel the book.

כאן:

• Daniel הוא המושא העקיף;
• the book הוא המושא הישיר.

באנגלית אפשר לעיתים קרובות לבטא יחס דומה באמצעות צירוף יחס:

Sarah gave the book to Daniel.

שני המבנים דומים במשמעותם, אבל אינם זהים מבחינה דקדוקית.

משלים

משלים משלים את המשמעות הנדרשת על ידי פועל, שם תואר, שם עצם או פסוקית.

השוו:

Daniel became a teacher.
Sarah seems tired.
They put the book on the table.

בדוגמאות האלה, הביטויים המודגשים אינם מושאים ישירים רגילים.

• a teacher מציין מיהו דניאל;
• tired מתאר את שרה;
• on the table מציין את המיקום שהפועל put דורש.

המונח משלים רחב, וספרי דקדוק משתמשים בו בדרכים מעט שונות. ללומדים, הרעיון המרכזי הוא שמשלים הוא רכיב שחלק אחר במשפט דורש או מאפשר במסגרת המבנה שלו.

מרחיב

מרחיב מוסיף מידע לרכיב אחר.

the old house
a book about language
the student who arrived late

מרחיבים יכולים לתאר:

• תכונות;
• כמויות;
• מיקומים;
• שייכות;
• זהות;
• נסיבות נוספות.

הם עשויים להיות מילים בודדות, צירופים או פסוקיות.

תיאור

תיאור מספק מידע על הנסיבות של אירוע או מצב.

הוא עשוי לבטא:

• זמן;
• מקום;
• אופן;
• סיבה;
• תכלית;
• תדירות;
• משך;
• תנאי;
• מידה.

דוגמאות:

Sarah called yesterday.
They met in Budapest.
Daniel answered very carefully.
We stayed home because of the storm.
She studies to improve her English.

תיאור אינו חייב להיות תואר פועל.

הוא יכול להיות:

• תואר פועל: yesterday;
• צירוף יחס: in Budapest;
• צירוף שמני: last week;
• פסוקית: because it was raining.

זו עוד דוגמה ברורה להבדל בין מחלקת מילים לתפקיד במשפט.

Yesterday הוא תואר פועל המשמש כתיאור.

In Budapest הוא צירוף יחס המשמש כתיאור.

Last week הוא צירוף שמני המשמש כתיאור.

סוגים שונים של ביטויים יכולים למלא את אותו התפקיד במשפט.

אין התאמה של אחד לאחד בין מחלקת מילים לתפקיד במשפט

מפתה ללמוד התאמות פשוטות כמו:

• שם עצם = נושא;
• שם תואר = מרחיב;
• תואר פועל = תיאור;
• פועל = נשוא.

הקשרים האלה נפוצים, אבל הם אינם כללים קבועים.

צירוף שמני יכול לשמש כנושא:

The new manager arrived.

הוא יכול לשמש כמושא:

We met the new manager.

הוא יכול לשמש כמשלים:

Sarah became the new manager.

הוא אפילו יכול לשמש כתיאור:

We met last Monday.

שם תואר יכול להרחיב שם עצם:

a quiet room

או להופיע בנשוא:

The room is quiet.

צירוף יחס יכול להרחיב שם עצם:

the book on the table

או לשמש כתיאור:

The book is on the table.

הקשר בין צורה לתפקיד הוא אפוא גמיש:

אותה מחלקת מילים יכולה למלא כמה תפקידים, ואותו תפקיד יכול להתמלא על ידי כמה סוגים של צירופים.

העיקרון הזה מועיל הרבה יותר משינון תוויות בהתאמה של אחד לאחד.

השיוך של מילה למחלקת מילים אינו תמיד קבוע

מועיל לחשוב על מחלקת המילים כעל מידע ״ברמת המילון״, אבל להשוואה הזאת יש גבולות.

לאותה צורה כתובה עשוי להיות יותר משימוש דקדוקי אחד.

התבוננו במילה האנגלית call:

I received a call. — שם עצם
Please call me. — פועל

או במילה email:

I sent an email. — שם עצם
Please email the document. — פועל

או במילה clean:

a clean room — שם תואר
Please clean the room. — פועל

או במילה fast:

a fast car — שם תואר
The car moved fast. — תואר פועל

באנגלית מילים עוברות לעיתים קרובות בין קטגוריות בלי שתתווסף להן סיומת נראית לעין. בלשנים מכנים את התהליך הזה לעיתים קרובות המרה או גזירת אפס.

לכן השאלה המדויקת ביותר אינה תמיד:

לאיזה חלק דיבור שייכת המילה הזאת?

לעיתים קרובות עדיף לשאול:

באיזו מחלקת מילים הצורה הזאת משמשת במשפט הזה?

לכן מילון עשוי להציג את אותה צורת כתיב תחת כמה מחלקות מילים.

הנושא אינו זהה למבצע הפעולה

אחת ההבחנות החשובות ביותר בדקדוק היא ההבדל בין תפקיד דקדוקי לתפקיד סמנטי.

תפקיד דקדוקי מתאר את מבנה המשפט:

• נושא;
• מושא;
• משלים.

תפקיד סמנטי מתאר את אופן המעורבות של משתתף באירוע:

• מבצע הפעולה: מי שפועל במכוון;
• חווה: מי שקולט בחושים או מרגיש;
• מושפע: המשתתף שהאירוע משפיע עליו;
• מקבל: מי שמקבל דבר מה;
• כלי: הדבר שמשמש לביצוע פעולה.

התבוננו במשפט:

Daniel opened the door.

דניאל הוא גם:

• הנושא הדקדוקי;
• מבצע הפעולה מבחינה סמנטית.

כעת השוו:

Daniel heard a noise.

דניאל הוא עדיין הנושא הדקדוקי, אבל מבחינה סמנטית הוא חווה, ולא מי שמבצע פעולה מכוונת.

ועכשיו:

The door opened.

הדלת היא הנושא, אבל היא אינה מבצעת פעולה מכוונת.

וגם:

The door was opened by Daniel.

הדלת היא כעת הנושא הדקדוקי, אף שדניאל נותר מבצע הפעולה מבחינה סמנטית.

ההבחנה הזאת מסבירה מדוע ההגדרה ״הנושא הוא מי שמבצע את הפעולה״ מתאימה לחלק מהדוגמאות למתחילים, אבל אינה מתאימה כהגדרה כללית.

המרכז הדקדוקי אינו תמיד פועל פעולה פשוט

הסברי מבוא רבים לדקדוק מציגים משפט במבנה הבא:

נושא + פועל המציין פעולה + מושא

זהו דפוס נפוץ:

Sarah opened the window.

אבל משפטים באנגלית יכולים להיבנות סביב סוגים רבים אחרים של נשואים.

אירועים

The window broke.

מצבים

Daniel knows the answer.

תכונות

Sarah is tired.

זהות או סיווג

Daniel is a teacher.

קיום

There is a problem.

חוויה

Sarah likes music.

לכן הדקדוק צריך לתאר יותר מפעולות מכוונות בלבד. עליו להסביר גם מצבים, תכונות, זהויות, שינויים, חוויות ויחסים.

האם ההבחנה הזאת אוניברסלית?

ההבחנה בין סוג הביטוי לבין התפקיד שהוא ממלא במבנה גדול יותר מועילה מאוד בשפות שונות.

עם זאת, אין להניח שכל שפה מחלקת את המילים ואת התפקידים במשפט בדיוק כמו אנגלית.

שפות נבדלות זו מזו:

• במידת ההפרדה הברורה בין שמות עצם, פעלים ושמות תואר;
• באופן שבו נושאים ומושאים מתנהגים;
• בשאלה אם חייבים להשתמש בכינויי גוף;
• באופן שבו מסומנים יחסים דקדוקיים;
• באופן שבו מבחינים בין נושא השיח לנושא התחבירי;
• בכמות המידע שמבוטאת באמצעות סדר מילים, סיומות, מיליות או צורות פועל.

לכן בלשנים מבחינים בין:

1. קטגוריות ייחודיות לשפה, המוגדרות לפי אופן הפעולה של שפה מסוימת;
2. מושגים השוואתיים, המאפשרים לחוקרים להשוות דפוסים בין שפות.

הקטגוריות שם עצם, פועל, נושא ומושא מועילות מאוד, אבל אי אפשר פשוט להעתיק את מאפייניהן המדויקים משפה אחת לכל שפה אחרת בלי לשנות דבר.

מיזמים חוצי־שפות כמו Universal Dependencies משתמשים במסגרת משותפת לניתוח שפות רבות, ובו בזמן מאפשרים הבדלים ייחודיים לכל שפה. במסגרת הזאת, מחלקת המילים, המידע המורפולוגי והיחסים התחביריים מתועדים כרבדים נפרדים. הדבר משקף את אותה תובנה בסיסית שפיתחנו בפרק הזה: סוג הביטוי ותפקידו במשפט קשורים זה לזה, אבל נבדלים זה מזה.

שלוש שאלות שמבהירות כמעט כל משפט

כשמנתחים משפט, כדאי לשאול שלוש שאלות נפרדות.

1. איזה סוג של רכיב זה?

האם זה שם עצם, פועל, שם תואר, כינוי, מגדיר, מילת יחס, מילית או סוג אחר של ביטוי?

2. איזה תפקיד הוא ממלא כאן?

האם הוא משמש כנושא, כמושא, כמשלים, כמרחיב או כתיאור?

3. איך אפשר לדעת שזה התפקיד שלו?

סימנים אפשריים כוללים:

• סדר מילים;
• סיומות יחסה;
• מילות יחס המופיעות לפני המשלים שלהן או אחריו;
• מיליות;
• צורות התאם של הפועל;
• צורת הכינוי;
• מבנה המשפט;
• אינטונציה;
• משמעות והקשר.

השאלה השלישית הזאת מובילה לאחד התחומים המרתקים ביותר בדקדוק.

איך המאזינים יודעים מי עשה מה למי?

אנגלית נשענת במידה רבה על סדר המילים. הונגרית ורוסית משתמשות בסימון יחסה נרחב. יפנית וקוריאנית מרבות להשתמש במיליות. ספרדית משלבת סדר מילים עם התאם של הפועל וסימון מושא דיפרנציאלי. מנדרינית משתמשת בסדר מילים, במיליות, במבנים ובהקשר.

לא כל השפות מקודדות יחסים דקדוקיים באותה דרך. הן מחלקות את העבודה אחרת.

הרעיון המרכזי

התובנה החשובה ביותר פשוטה:

הקטגוריה של מילה אינה זהה לתפקידה במשפט.

שם עצם אינו נושא באופן אוטומטי.

נושא אינו תמיד מבצע הפעולה.

שם תואר אינו משמש רק להרחבת שמות עצם.

תיאור אינו חייב להיות תואר פועל.

ואותה צורה כתובה עשויה להשתייך למחלקות מילים שונות בהקשרים שונים.

כשלומדים מפרידים בין הרבדים האלה, הדקדוק כבר אינו נראה כמו אוסף של תוויות שאין ביניהן קשר. הוא הופך למערכת של צורות, תפקידים ויחסים.

בפרק הבא נשווה כיצד שפות שונות מסמנות את היחסים האלה — באמצעות סדר מילים, סיומות יחסה, מיליות, התאם והקשר.